החלטה בתיק רע"א 7768/10

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים צ' זילברטל, ר' יעקובי וא' רומנוב), שבמסגרתו התקבל ערעורו של המשיב על פסק-הדין של בית משפט השלום (כבוד השופט ד' מינץ) ונדחה ערעורה של המבקשת.

           המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1974. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה אם הנכות הנפשית שממנה סובל המשיב - שמקורה במחלת הסכיזופרניה - נגרמה עקב התאונה או ללא קשר אליה. בית משפט השלום מצא כי יש לייחס לתאונה רק 10% מן הנכות (שאותה העמיד על 70%), בהתאם להערכתו של המומחה מטעם בית-המשפט, וזאת בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 7375/02 בי"ח כרמל חיפה נ' מלול, פ"ד ס(1) 11 (2005), ולפני שניתן פסק-הדין בדיון הנוסף בעניין זה (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול (טרם פורסם, 29.8.2010), ולהלן: הלכת מלול). שני הצדדים ערערו על פסק-הדין.

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי "לאחר שנקבע כי המחלה לא התפרצה לפני התאונה, כי ייתכן שלא הייתה פורצת בשלב כלשהו אלמלא התאונה, וכי התאונה הצטרפה לנטייה שהייתה קיימת אצל המערער לפני כן ובשל צירוף זה פרצה המחלה, הרי שלנוכח אמות המידה המשפטיות היה מקום לזקוף את מלוא הנכות לחובת התאונה". בית המשפט המחוזי הדגיש כי אף אם מנקודת מבט רפואית יש לייחס משקל רב יותר לנטייה המוקדמת מאשר לתאונה, הרי שמנקודת מבט משפטית אופן הניתוח שונה, שכן המזיק מקבל את הניזוק "כמות שהוא". בית המשפט המחוזי מצא גם להוסיף כי בקביעה שמחלתו של המשיב לא פרצה קודם לתאונה מסתמך הוא על ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, המתיישבים גם עם הראיות; וכי אף שהמשיב חדל לעבוד רק כשנה וחצי לאחר התאונה, השפיעה המחלה על תפקודו עוד קודם לכן.

           בית המשפט המחוזי מצא כי אין לשנות את בסיס השכר שקבע בית משפט השלום, הוא 7,000 ש"ח. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב איבד את כושר השתכרותו כליל. חרף כך, אמד בית המשפט המחוזי את הפיצויים לפי פגיעה של 70% בכושר ההשתכרות. שני טעמים הובילוהו לכך: ראשית, זהו שיעור אובדן כושר ההשתכרות. שני טעמים הובילוהו לכך: ראשית, זהו שיעור אובדן כושר ההשתכרות שלו טען המשיב לפני בית משפט השלום; ושנית, נקבע שיש להניח כי אף אלמלא התאונה הייתה המחלה פורצת בשלב כלשהו עקב טראומה אחרת, ועל-כן תוחלת שנות ההשתכרות של המשיב היא מלכתחילה נמוכה יותר מזו של אדם רגיל. בית המשפט המחוזי תיקן את שיעור הפיצויים גם בראשי הנזק של הפסדי השתכרות בעבר, עזרת הזולת ונזק לא-ממוני, וזאת בהתאם לשיעור הנכות החדש שנקבע כי יש לייחס לתאונה. בסיכום הדברים, העמיד בית המשפט המחוזי את שיעור הפיצויים על 2,110,000 ש"ח. מתוך סכום זה הורה בית המשפט להקפיא 1.5 מיליון ש"ח, עד לסיום ההליכים שמנהל המשיב בבית הדין לעבודה ביחס לגמלאות המוסד לביטוח לאומי.

3.        המבקשת חפצה להשיג על פסק-דין זה, באשר לעמדתה היה מקום לדחות את תביעתו של המשיב בכללותה. המבקשת טוענת כי סימני המחלה ניכרו במשיב עוד קודם לתאונה, כי גורמים נוספים (מלבד הנטייה המוקדמת) תרמו להתפרצותה, כך שתרומתה של התאונה נמוכה מ-50%, וכי לא ניתן משקל מספק לכך שהמחלה הייתה פורצת אף אלמלא התאונה. כן טוענת המבקשת כי היה מקום לחשב את הפיצויים בגין אובדן השתכרות בעתיד בהתחשב בתוחלת חיים קצרה מהרגיל, וכי המחלה התפרצה ואובחנה זמן רב לאחר התאונה ובכך יש כדי לנתק את הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. המבקשת טוענת כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מפני שבית המשפט המחוזי הפך את פסק-דינו של בית משפט השלום, כך שלמעשה מהווה הבקשה "ערעור ראשון"; ומפני שקביעותיו של בית המשפט המחוזי מעוררות, לעמדתה, שאלות משפטיות עקרוניות, בייחוד ביחס לדוקטרינת "הגולגולת הדקה". לעניין אחרון זה טוענת המבקשת כי אירועים שונים שהתרחשו בחייו של המשיב קודם לתאונה תרמו אף הם להתפרצותה, ויש לראותם לא כחלק מן הנטייה המוקדמת אלא כגורמים סיבתיים נוספים. לפיכך, טוענת המבקשת, התאונה היא אך גורם אחד מבין מספר גורמים, משקלה נמוך מ-50% ולפי הלכת מלול אין מקום לייחס לה את מלוא הנזק או אף את חלקו.

           המבקשת מוסיפה כי בית המשפט המחוזי לא הורה על ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, שכן ההוראה על הקפאת חלק מסכום הפיצויים מתייחסת רק לגמלאות שיקבל המערער אם יוכר כנכה בענף הנכות מעבודה. לפיכך סבורה המבקשת כי יש צורך בקביעה מפורשת לפיה ינוכו מן הפיצויים גמלאות המוסד לביטוח לאומי אפילו יקבל המשיב גמלאות מענף נכות כללית.

4.        המשיב טוען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי נעוצות בנסיבות הספציפיות של המקרה ובממצאים העובדתיים, ומשכך אין מקום ליתן רשות ערעור. לגוף הדברים סומך המשיב ידיו על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומוסיף כי לפני התאונה לא סבל מסכיזופרניה, ולעומת זאת כבר כחודש וחצי לאחר התאונה החלו תסמיני המחלה להתגלות, תוך שמצבו הידרדר בהדרגה. ביחס לקיומם של גורמים נוספים למחלה, טוען המשיב כי לפי קביעת המומחה הרפואי, שאותה אימצו הערכאות הקודמות, אף אחד מן הנתונים שמציגה המבקשת (כגון גירושיו המהירים של המשיב או יחסיו עם אימו) אינו מעיד על התפרצות של המחלה לפני התאונה. נתונים אלה, כך גורס המשיב, גם לא גרמו להתפרצות המחלה, והתאונה היא ש"הוציאה אל הפועל" את המחלה. קיצור בתוחלת החיים, כך טוען המשיב, לא נלקח בחשבון משום שלא הובאו לגביו ראיות ברורות ומספיקות.

           בכל הנוגע לניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי סבור המשיב כי יש להבין את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי כמורה על ניכוי הגמלאות לפי השיעור שישולם בפועל, לאחר סיום ההליכים המתנהלים בעניין זה, וכי מכל מקום מסכימים הם לניכוי כאמור.

5.        דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה משפטית כללית או עקרונית שיש בה כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". כפי שנקבע פעמים רבות בעבר, אין בעובדה שערכאת הערעור בחרה לשנות מקביעותיה של הערכאה הדיונית כדי לשנות מאופייה של הבקשה כבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם, 17.7.2005); רע"א 3744/10 רוזיצקי נ' עיזבון האני (לא פורסם, 21.7.2010); רע"א 4330/10 סייג נ' דוהארי (לא פורסם, 15.8.2010); רע"א 7079/10 ברעלי נ' הוצאת  ספרים ע''ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 31.10.2010)). הערכאות הקודמות קבעו, כעניין שבעובדה כי מחלת המשיב התפרצה לאחר התאונה ולא לפניה, ואין מקום להידרש לסוגיה זו בשלישית בערכאה זו. בית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלת קיצור תוחלת חייו של הניזוק, ואולם בכך אין תמה שכן המבקשת לא העלתה טענה זו לפניו. אין לפיכך מקום לבחון סוגיה עובדתית זו בשלב הנוכחי של הדיון (וראו גם: ע"א 4931/98 גילירדי נ' ורטהיים (לא פורסם, 8.12.1998)). הפחתת שיעור הפיצויים בשל ההנחה כי תוחלת חיי העבודה של המשיב היו קצרים מן הרגיל אף אלמלא התאונה, נעשתה בדרך של אומדן, לאור חוסר הוודאות האופף את השאלה מתי הייתה המחלה מתפרצת אלמלא התאונה. בדרך זו אין כל פגם, וממילא הערכתו של בית-המשפט המחוזי את שיעור ההפחתה המתבקש אינה שאלה החורגת מגדרי המקרה הפרטני.

           אכן, שאלת הגורם הסיבתי להתפרצות מחלת הסכיזופרניה היא שאלה מורכבת מטבעה, שכן כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מבחינה רפואית קשה להצביע על גורם יחיד וברור למחלה ומדובר בשילוב של גורמים שחלקם מולדים וחלקם סביבתיים. ככלל, מקום בו קיימים "גורמים סביבתיים" למחלה, קשה לעיתים להפריד בין הגורמים המרכיבים את הנטייה המוקדמת ויוצרים אותה, לבין גורמים המשמשים זרז להתפרצות המחלה. על-כן ההבחנה העקרונית שעורכת המבקשת בין מצב שבו הגורם התאונתי מצטרף לנטייה מוקדמת לבין מצב שבו כמה גורמים אפשריים מצטרפים לנטייה מוקדמת ויוצרים עמימות סיבתית באשר לגורם המכריע - היא במקומה. עם זאת, במקרה הפרטני שלפנינו לא הוכח כי אפשר שגורמים אחרים הביאו בפועל להתפרצות המחלה, ובית המשפט המחוזי השתכנע כי התאונה היא הגורם היחיד אשר הביא להתפרצות המחלה. משכך, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשת חבה בגין נכותו הנפשית של המשיב אינה עומדת בניגוד להלכות הקיימות ואינה מעוררת שאלות החורגות מפרטיו של המקרה. כך גם באשר לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות המחלה חרף הזמן שחלף עד לאבחונה הסופי.

           בכל הנוגע לניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, תשובתו של המשיב, שלפיה אין הוא כופר בחובת הניכוי אף אם ישולמו הגמלאות במסגרת ענף הנכות הכללית, מייתרת את הצורך להידרש לנושא זה.

           אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר-טרחת עו"ד המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ח באב התשע"א (28.8.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: